החלטה בתיק בש"א 3232/07

1.         בפני בקשה לביטול פסק הדין שניתן כנגד המבקשים ביום 03.12.06, עקב אי התייצבותם של המבקשים לישיבת קדם המשפט אליה זומנו כדין, ואשר בה ניתן כנגדם פסק דין על פי העתירות שבכתב התביעה, הכולל, בין היתר, סעד של פינוי וסילוק יד מהמקרקעין הידועים כגוש 100009 חלקה 1 וגוש 100341 חלקה 2 (להלן: "המקרקעין").

            הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 04.07.06, היינו בחלוף של כ - 7 חודשים ממועד מתן פסק הדין.

2.         בבקשה נטען, בין היתר, כי למבקשים נודע על פסק הדין רק בסוף חודש יוני 2007.

לשיטתם של המבקשים ביהמ"ש חייב לבטל את פסק הדין בשל "חובת הצדק" ולאור טענת המבקשים כי הם לא זומנו לדיון אשר במסגרתו ניתן פסק הדין ואף לא ידעו על כך שביהמ"ש שחרר את עו"ד אלסנאע זיאד מלהמשיך מלייצגם.

לחלופין טוענים המבקשים "למען הזהירות בלבד" (כך נטען במקור - ע.ר.), כי יש לבטל את פסק הדין שניתן נגדם לאור סיכויי ההצלחה שלהם להדוף את התביעה שהוגשה נגדם.

3.         ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה ופירט את טיעוניו בהרחבה במסגרת תגובתו מיום 17.07.07.

4.         בעת שביהמ"ש נדרש לבטל פסק דין "מחובת הצדק", המדובר בפסק דין שניתן בעקבות הליך פגום, כמו פגם של אי הזמנת הצדדים לדיון, ופסק דין כזה דינו - להתבטל, ואין נפקא מינה מהי טענת ההגנה של המבקשים. הרציונל שמאחורי כלל זה - הוא שכל אדם זכאי שלא יינתן כנגדו פסק דין אלא בדרך משפטית תקינה.

אחר שעיינתי בטענות בעלי הדין ובמסמכים הקיימים בתיק, מצאתי שלא נפל כל פגם המצדיק את ביטולו של פסק הדין מ "חובת הצדק". טענת המבקשים לפיה הם לא קיבלו הזמנה לדיון אשר במסגרתו ניתן פסק דין - אין בה ממש, הואיל והמבקשים הוזמנו לדיון האמור בשתי הזדמנויות נפרדות וכפי שיפורט להלן.

ביום 18.06.06 פנה ב"כ המבקשים לשעבר, עו"ד אלסנע זיאד, בבקשה להורות על שחרורו מייצוג המבקשים, ולאור כך שהמבקשים לא משתפים פעולה עימו, לאחר שהוא פנה למבקשים במטרה להפגש עימם "מספר רב של פעמים". בעקבות הבקשה וההחלטה שניתנה ביום 20.06.06, המציא עו"ד אלסנע זיאד אישורי מסירה המעידים על כך שלמבקשים הומצאה הבקשה לשחרור מייצוג, החלטת ביהמ"ש שניתנה בעקבותיה (החלטה מיום 20.06.06) וכן ההזמנה לדיון שנקבע ליום 03.12.06.

רק לאחר ששוכנעתי שהמבקשים הוזמנו לדיון שנקבע ליום 03.12.06 ולאחר שהמבקשים לא נתנו תגובה לבקשתו של עו"ד אלסנע זיאד להשתחרר מייצוגם, ועל רקע אי שיתוף הפעולה מצד המבקשים - הוריתי על שחרורו של עו"ד אלסנע זיאד מייצוגם של המבקשים, וראה בעניין זה ההחלטה מיום 25.10.06.

במסגרת אותה החלטה (החלטה מיום 25.10.06), הוריתי לכל אחד מהמבקשים להתייצב לדיון, באופן אישי, וכן קבעתי כי "נתבע שלא יעשה כן, יהיה צפוי לכך שבית המשפט ימחק את כתב הגנתו". כמו כן הוריתי באותה החלטה, כי ב"כ המשיבה ימציא לכל אחד מהמבקשים עותק מההחלטה במסירה אישית.

למרות האמור לעיל, אף לא אחד מהמבקשים התייצב לדיון שהיה קבוע ביום 03.12.06 וב"כ המשיבה הצהיר כי בדק את כל אישורי המסירה המתייחסים למבקשים, וכי כל המבקשים זומנו להתייצב לדיון, ואף אחד מהם לא התייצב בפועל. אישורי המסירה הוגשו לעיוני במהלך אותו דיון ונוכחתי לראות שכל המבקשים זומנו כדין.

טענת המבקשים לפיה  "לא קיבלנו כל הזמנה לדיונים" - נטענה בעלמא, מבלי להתכבד ולהכנס לפרטי הפרטים, תוך התעלמות משתי ההמצאות שנמסרו להם במסירה אישית, ומהחלטות ביהמ"ש שניתנו בעניין זה. המבקשים נמנעו מלהתייחס לאישורי המסירה, אשר הוצגו לביהמ"ש ובכך לא עלה בידיהם  לסתור את חזקת התקינות לביצוע המסירה וההזמנה לדיון.

גם טענת המבקשים לפיה לא ידעו כי עו"ד אלסנע זיאד שוחרר מייצוגם - אין בה ממש, הואיל וגם ההחלטה מיום 25.10.06 נמסרה להם - במסירה כדין.

לפיכך ומכל האמור לעיל, אני דוחה את בקשת המבקשים לביטול פסק הדין מ "חובת הצדק", הואיל והמבקשים זומנו לדיון ולא התייצבו אליו ומכאן שלא נפל כל פגם בעת מתן פסק הדין.

5.         לאחר שנדחתה הבקשה לביטול פסק הדין מ" חובת הצדק", שאלת ביטול פסק הדין הינה בשיקול דעתו של ביהמ"ש וההלכה היא כי בבוא בית המשפט להחליט בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, ישאל עצמו בית המשפט שתי שאלות: מהי הסיבה שגרמה למבקש לא להתייצב, ומהם סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין. השאלה השנייה היא המכרעת.

לגבי השאלה הראשונה בעניין סיבת אי התייצבותם של המבקשים לדיון שנקבע, ולאור האמור בסעיף 4 לעיל, הרי שיש לקבוע כי אין בפי המבקשים הסבר, המניח את הדעת, באשר לסיבת אי התייצבותם לדיון אשר במסגרתו ניתן פסק הדין.

לגבי השאלה השניה, והיא בנוגע לסיכויי המבקשים להדוף את התביעה שהוגשה נגדם, הרי שגם בעניין זה לא הרימו המבקשים את הנטל ולא פירטו, די הצורך, את סיכויי הגנתם, לא בבקשה ולא בתצהיר שצורף בתמיכה לבקשה.